נכסי כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אבראהים ואח'

פסק דין

לפני תביעת שיבוב בגין נזקי תאונת דרכים שהתרחשה בהתאם לנטען ביום 10 דצמבר 2009.

סך נזקי התובעת בהתאם לכתב התביעה נאמדו על סך של 39,621 ₪, ליום הגשת התביעה (כולל הפרשי הצמדה וריבית)

בהתאם לנטען בכתב התביעה ארעה התאונה בשעה שברכב התובעת נהג מר גדי צורי (להלן: "צורי" או "נהג התובעת"), "באחת הצמתים, הגיחה המשאית הפוגעת מכביש צדדי מצד שמאל, התפרצה אל תוך צומת לא פנוי, בניגוד לחוקי התעבורה ומבלי לתת זכות קדימה לסיטרואן (רכב התובעת) הבאה מימין..."

בכתב ההגנה נטען מנגד כי התאונה התרחשה שעה שהנתבע-1, נהג כדין בכביש ראשי. "לפתע נהג רכב התובעת התפרץ אל נתיב הנסיעה של הנתבע-1 מימין, במהירות ובחוסר זהירות, תוך שהוא נמנע מלתת לרכב הנתבעים זכות קדימה ופגע ברכב הנתבעים בחלקו הימני."

עוד בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את הנזקים הנטענים, היות ולטענתם לא נגרם "אבדן מוחלט" לרכב התובעת.

לפני העידו נהג התובעת, מר צורי, נוסע שהיה עימו, מר יאיר סיבוני, שמאי התובעת מר משה מלטבשי והנתבע-1. הצדדים סיכמו טענותיהם בעלפה ובשל ישיבת הוכחות שהיתה קבועה מייד לאחר הדיון משוגר פסה"ד כעת.

פירוט העדויות

מר צורי העיד כי רגעים ספורים לפני קרות התאונה היה בנסיעה איטית לכיוון צומת לא משולט ולא מרומזר. לדבריו נסע במהירות של כ- 20 עד 30 קמ"ש. הוא מכיר את הנתיב והדרך ותנאי הראות ושדה הראיה שלו ושל נהג הנתבע-1 היו מוגבלים. לטענתו, זכותו בכניסה לצומת עדיפה על זו של הנתבע-1, המגיע מצידו השמאלי. מר סיבוני, נוסע ברכב התובעת העיד גם הוא כי הרכב היה בנסיעה איטית, כאשר לפתע הוא הבחין ברכב הנתבעים חוצה במהירות את הצומת ו"צרח" לנהג כי עליו לעצור. לדברי השניים בלם מר צורי את רכבו, אולם הכביש היה רטוב ולכן החליק מעט ופגע ברכב הנתבעים בחלקו הקדמי – לאחר הקבינה ומיכל הדלק.

הנתבע-1 מנגד טען כי יצא ממוסך ונכנס לכביש ראשי. נסע מרחק של כ- 200 מטר, בנסיעה איטית וחצה את הצומת, כאשר לפתע חש בחבטה עזה במשאית מצד ימין. לטענתו רכב התובעת הגיח מצידו הימני מדרך צדדית "ללא מוצא". לטענתו, הוא לא היה צריך ליתן זכות קדימה לרכב התובעת מכיוון שנסע בדרך ראשית. עוד לדבריו, הבחין לאחר התאונה כי מכיוון נסיעתו של נהג התובעת, ככל הנראה היה מוט של תמרור עצור - שבור. הנתבע-1 טען כי לא היתה בעיית ראות מכיוון נסיעתו של נהג התובעת.

לא הוצגו תמונות של הצומת ולא הוצגו תמונות של רכבי הצדדים. נמסר, על ידי ב"כ הנתבעים, כי הנתבעים הגישו תביעת שיבוב בביהמ"ש השלום בנצרת וכי מלוא התיעוד לרבות תמונות הוגשו שם.

הצדדים נותרו חלוקים בשאלת הגדרת הדרך בה נסעו – ראשית או צדדית – האחת כלפי השניה. הגם שלא הוצגו תמונות, הצדדים לא היו חלוקים למיקום הפגיעה במשאית הנתבעים – לאחר הקבינה ולאחר מטען הדלק.

דיון והכרעה

אחריות - אין מחלוקת כי המדובר בצומת לא מרומזר או משולט במועד התאונה (גם אם הוצב שם תמרור ונפל). מסקנתי מן העדויות היא כי נהג התובעת נכנס לצומת בשעה שלא היה פנוי. עדות לכך מצאתי במיקום הפגיעה, בגרסת הנוסע, עד התובעת, בגרסת הנתבע-1 ונהג התובעת בעצמו. התאונה התרחשה לאחר שהנתבע -1 נכנס כבר לצומת ואילו נהג התובעת התקדם לעבר הצומת. לכן, אין המדובר בסיטואציה בה שני הרכבים מתקרבים לצומת ויש ליתן זכות קדימה לרכב המגיע מימין. יוער, כי גם בנסיבות אלו על בעל הזכות לפעול ולנהוג בזהירות ובאחריות בטרם יכנס לצומת בהתאם לזכותו וראה לענין זה ע"א 553/73 שלמה אליהו נ' סלם חנחן, ואש, פ"ד כט(2) 341. מכיוון שקיימת חובה למתן זכות קדימה לרכב המגיע בימין, היה גם על הנתבע-1 לנהוג בזהירות ולוודא כי אין רכב אחר המתקרב אל הצומת. הנתבע-1 העיד כי נסע במהירות איטית אולם הודה כי כלל לא פנה לבדוק אם רכב מגיע מכיוון הנתיב הימני. התנהלות זו של הנתבע-1 הינה רשלנית.

מרבית האחריות כאמור רובץ על נהג התובעת אשר נכנס לצומת לא פנוי. לו הייתי דנה בתביעת הנתבעים הייתי מפחיתה בגין אשמו התורם של הנתבע-1 30% מנזקיו. נשאלת השאלה – אפוא האם אשם תורם בשיעור זה מקים עילת תביעה. עמדתי היא כי אשם תורם כשלעצמו אינו יכול להקים עילה לתביעה שכנגד בידי המזיק. "אשם תורם הינו טענת הגנה ואינו מיועד לשמש בסיס לתביעה" כב' השופט י. קלינג בת.א. 2289/90 י.מ.ש. השקעות בע"מ נ. כלל אינווסטמנט האוס בע"מ (מיום 7 אפריל 2003) ואסמכתאות נוספות המובאות בפסק דינה של כב' השופטת ת. אברהמי, ת.א. 56522/04 הכשרת הישוב חברה לביטוח נ. שלו ברוך (מיום 14 אפריל 2005). "יש לבחון אם התנהגות הניזוק אינה רק התרשלות כלפי עצמו, התרשלות עצמית, אלא יש בה גם הפרת חובה שבדין החלה על הניזוק כלפי המזיק, במקרים אלו תבסס התנהגות זו אחריות עצמאית בנזיקין" כב' השופטת י. רוטנברג בת"א 150409-09 גיא ארזי נ' אהרון רוזנפלד (מיום 9 ינואר 2011). במקרים אלו תהא בידי המזיק עילת תביעה עצמאית כלפי הניזוק, היינו תהא זו רשלנות תורמת יוצרת אחריות ומקימה עילת תביעה.

אשר על כן, מצאתי לנכון בנסיבות שלפני, בהן הוכח כי הנתבע-1 לא טרח כלל להביט ימינה ולבדוק אם מגיע רכב או מתקרב לצומת, לקבוע כי מדובר לא רק ברשלנות תורמת אלא גם ברשלנות יוצרת אחריות המקימה עילה לתביעה. לכן אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת פיצוי בשיעור 30% מנזקיהם.

גובה הנזק וטענת הנתבעים לכך שלא הוכח אבדן מוחלט לרכב התובעת. לאחר שנשמעה עדותו של שמאי התובעת, שוכנעתי כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב נזקים ישירים לרבות ירידת ערך בשיעור מצטבר של לפחות 54.07%, בהתאם לעדותו של השמאי ככל שהיו מבוצעים התיקונים עשוי הנזק להיות גבוה יותר לרבות ירידת הערך (עמ' 2 ש' 23-26 לפרוטוקול). בשעה שבעל הרכב נשא בהפחתה של 5% מערכו של הרכב ובהתאם לתנאי הפוליסה הינו רשאי להכרזה על אובדן מוחלט כאשר גובה נזקיו עולה על 50%. זאת ועוד, הוכח כי באופן בו נקטה התובעת קטן גובה נזקי הנתבעת, אני קובעת כי הנזקים הנתבעים הוכחו כדבעי.

בנסיבות אלו אני מחייבת את הנתבעים לפצות התובעת בסך של 11,886 ₪, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. בנוסף, ישאו הנתבעים באגרה ששולמה על ידי התובעת וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור של 2,000 ₪.

ניתן היום, ח' כסלו תשע"ב, 4 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: